אנשים משתפים

סיפורה של א.צ. שחלתה בסרטן המעי הגס שהתפשט, והוגדרה ע"י הרופאים כ"נס רפואי":

בפברואר 2008 עברתי ניתוח להסרת גידול ממאיר במעי הגס. הניתוח עבר בהצלחה, ולא עברתי כל טיפול אחריו. פחות משנה לאחר מכן, חליתי ומצבי התדרדר מיום ליום. הרופאים לא יכלו לאמור בוודאות אם המקום הוא במעי הגס או שמדובר בעניין גניקולוגי. בגלל מצבי, אי אפשר היה לעשות ביופסיה כדי לקבוע מה מחלתי. בקפלן הוחלט להתחיל מיד בטיפול כימותרפי – שלשה טיפולים שלדעתם יהיו טובים גם אם הגידולים גניקולוגיים. עברתי אחרי טיפול ראשון לבי"ח תל השומר. שם קיבלתי עוד שני טיפולים דומים, ואחריהם נלקחה ביופסיה, שקבעה ללא כל ספק, כי אני נגועה במחלה וכי כל הבטן זרועה בגידולים. קיבלתי עוד כ- 6 טיפולים כימותרפיים מחומרים אחרים, ואז, בהמלצתו של רולי (פרופ' רוזנבוים), התחלתי לשתות אלוורה.

מצבי הלך והשתפר, והייתי מוכנה לניתוח. ב- 26/7/10 נותחתי ורופאיי נדהמו ואמרו שהגידולים הצטמצמו ממש. לדעתי, הכימותרפיה, יחד עם האלוורה הם שילוב מנצח.

לאחר הניתוח קיבלתי עוד כ- 8 טיפולים שבעצם היו 3 טיפולים שכל אחד חולק ל- 3. לפני כחודש עברתי לטיפול בכדורים – 2 ליום. השיער שוב צמח לי. בסך הכול אני מרגישה בסדר גמור וממשיכה בשתיית אלוורה. אני באמת מודה לך חיה, שבזכותך הצלחתי להתגבר ולחזור לחיים נורמאליים.

ג.י. מספר על הדלקת החמורה במעי הגס (קוליטיס), הפוליפים הטרום סרטניים שמצאו אצלו והטיפול המוצלח באלואה-ורה, שהדהים את הרופאים (11/2010):

לפני כשנה וחצי, בבדיקת קולונוסקופיה, מצאו אצלי דלקת חמורה במעי הגס (קוליטיס) ופוליפים במצב טרום סרטני. הרופאים אמרו שצריך לכרות את המעי הגס והמשמעות היא קיבה נוזלית. יצאתי מצוברח. אמרתי שלא יתכן, שאני לא מסוגל לעבור ניתוח משום שיש לי בעיות בשרירי הבטן, ובשל מצבי הגופני המיוחד, לא מתאים לי שתהייה לי קיבה נוזלית. הרופאים הציעו לעשות לי שקית חיצונית. גם לזאת לא הסכמתי. ועדת רופאים החליטה לוותר על ניתוח כריתת המעי, אך לבדוק אותי לעיתים תכופות.

פניתי לרופא שמטפל ברפואה סינית, והוא המליץ לי על דיאטה חמורה, כדי להגן על מערכת העיכול, שכללה, בין היתר, מזונות מחיטה מלאה, לחם ללא שמרים, דג סלומון,  מיץ כרוב סחוט וגזר. בדיאטה זו הייתי צריך להימנע לחלוטין מבשר. באותו זמן, שמעתי על מישהו במצב דומה שטופל בהצלחה באלוורה. התייעצתי עם המטפל ברפואה סינית, אך הוא הזהיר אותי לבל אעז לקחת אלוורה.

החלטתי בכל זאת לקחת את האלוורה. אחרי כ- 4 חודשים של שימוש באלואה עברתי בדיקה רפואית. הרופא שאל אותי בהפתעה:"מה עשית?!" מסתבר שהייתי נקי לגמרי. נסעתי לטיול ארוך בחו"ל והרשיתי לעצמי לאכול בשר. חזרתי בריא ושלם. היום, אני די מקפיד על הדיאטה (מדי פעם אני כן אוכל בשר) וממשיך לשתות את האלואה (במינון מופחת). אין לי ספק: חיה עזרה לי !

סיפורן של אם ובת על סרטן השד והטיפול באלואה:

 

אימי חלתה בסרטן השד בהיותה בת כ – 60.  תוך מספר מועט של שנים כרתו לה את שתי השדיים. אז לא ידעו אחרת. לאחר זמן מה התחילו להופיע אצלה גידולים קטנים נקודתיים של סרטן. אפרים הציע לה לשתות את האלואה, המשקה המר. אימי נהגה לקחת אותו עם משהו מתוק.

מאז שלקחה את המשקה, במשך כ – 20 שנה היה גופה נקי מכל סימני סרטן למינהו.

בערך שנתיים לאחר פטירתו של בעלה (אבי), החליטה אימי בגיל 81 שאין עוד טעם לחייה, והפסיקה לקחת את האלואה. תוך מספר שבועות התגלה הסרטן. תוך זמן קצר הוא התפשט בכל חלקי גופה, ולאחר כשנה היא נפטרה.

אצלי גילו גידול סרטני בשד כשהייתי בת 50. ללא היסוס, התחלתי לקחת את האלואה עם כוס מים גדולה. קצת מר, אך לא נורא. מאז עברו שמונה שנים ואני בריאה וחיה חיים מלאים, קריירה פורחת ומחכה לנכדים.

מ.ו. החליטה לצרף את שם המשפחה "סלור" לשם הצמח "אלואה" ולקרוא  ל"משקה האלים", כפי שהיא מכנה אותו, בשם "סלורה" :

 היום אני מתקרבת בצעדים איטיים לשנתי השמונים. ומקווה להיות צלולה עוד מספר שנים טובות.

עמדה לי הזכות להשתמש במשקה האלים "סלורה" ואני שותה אותו עד היום. לפני מספר שנים עמדתי בפני ניתוח להוצאת גידול בחלל הבטן, ובעקבותיו טיפול כימי והקרנות. הכבד היה מוגדל, בלוטות הלימפה נפוחות בבתי השחי ובמפשעה. הגוף נפוח והגפיים רזות רזות. הגידול בחלל הבטן היה בגודל של 6 X 6.7 X 6 ס"מ , ועל "הפתק" היה כתוב – ניתוח דחוף, כי באחד הלילות קיבלתי שטף דם.

יום לפני הניתוח הופיעה ידידה שסיפרה על מר אפרים סלור ורעייתו. לא חשבתי לגשת. הייתי כבר אצל כל כך הרבה "עושי נפלאות" …. בעלי החליט עבורי. הגענו, ובחצר ראינו קליינט יהודי חרדי, וצצה המחשבה : נו "בבא סאלי של האשכנזים”. אז ננסה. דווקא פגשנו אדם סימפטי. הגשנו ניירות שהעידו שהמצב טרמינלי. אמר שההשפעה תיקח זמן כי לא לכולם היא מועילה באותה מידה. האמירה לא הייתה שונה מהנאמר בטיפול קונבנציונלי. החלטתי לנסות, והמשקה בא "כשמן בעצמותי". הקפדתי על מילוי כל ההוראות מתי וכמה לשתות.

ביום הניתוח ירד שלג בירושלים. הודעתי שאני מצוננת ודחינו את הניתוח. דחינו, והנפיחויות ירדו תוך חודשיים. הרופא אמר שבאמת כדאי אולי לחכות עם הניתוח והטיפולים כי מספרם של הלויקוציטים ירד מ 20,000 ל- 16,000. אחרי 3 חודשים הגידול נעלם. היום אני על 11,000 לויקוציטים, ובלי גידול. נכון שהייתי חסרת סבלנות וכשהגעתי ל 10,000 לויקוציטים, חשבתי שאין צורך ב"סלורה" כי הגידול נעלם. ניסיתי, ולאחר שבועיים, בבדיקות הדם, עליתי ל 11,000 לויקוציטים. היום אפילו אם ינסו לשכנע אותי ש"המשקה" הוא אוטוסוגסטיה, יכול להיות, אך על פי ניסיוני האישי : בדיקות הדם הן ההוכחה.

אני ממליצה לכל חולה לנסות בתנאי אחד: לא להרפות, אפילו אם אין הטבה מיידית ( זה לא כדור נגד כאבים ), ולמלא אחר ההוראות בדיוק, לעמוד בקשר עם המטפלת, בתם של הזוג סלור.  הבת למדה … וממשיכה במחקר על האלואה, לתואר דוקטור, באוניברסיטה העברית בירושלים.

אם יש תופעות שלא נוחות, תמיד נמצא פתרון. עובדה אני עדיין מסתובבת, אמנם לאט, אבל נהנית מכל רגע.

 

ח.ע. כותב (11/2010) על ה"נס הרפואי" שקרה לו בעקבות הטיפול באלואה כנגד סרטן הקיבה הגרורתי:

בהיותי בן 48 התגלה בגופי סרטן קיבה עם גרורות רבות ובלוטות נגועות בבטן. עברתי שש סדרות של טיפולי כימותרפיה, מתוך שמונה מתוכננות. הטיפולים לא עזרו, ולכן החליטו להפסיקם. הרופאים הרימו ידיים ואמרו כי נותרו לי שישה חודשים לחיות, לכל היותר. שמעתי על האלואה של משק סלור, והחלטתי לנסות. לאחר כחודש, חודש וחצי של שתיית מיצוי האלואה, לא חל שיפור במצבי. תמונת הדם נשארה כשהייתה. די התייאשתי, אך מר סלור אמר לי להתאזר בסבלנות. לאחר חודש נוסף של שתיית האלואה, עשיתי בדיקת דם נוספת ותוצאות הבדיקה הראו כי הסמן ירד לאפס. הרופא חשב שחלה טעות בבדיקה, וביקש לחזור עליה. שוב התקבלה התוצאה – אפס. הרופא לקח את תיקי להתייעצות בירושלים. בתיקי הרפואי נרשם: "נס רפואי". מאז, כבר הרבה שנים, אני מקפיד לשתות את האלואה ומצבי מצוין.

נ.א. כותבת על הטיפול המוצלח באלואה נגד פטריית הקנדידה, ממנה סבלה במשך שנים רבות (10/2010):

הסיפור שלי מתחיל לפני 7 שנים בהיותי בת 23, אז הכרתי לראשונה את פטריית הקנדידה "המגרדת הארורה". במהלך שש השנים הבאות הפטרייה הלכה וחזרה לסירוגין כל 4-6 חודשים. בשנה האחרונה הקנדידה החלה להופיע בתדירויות יותר תכופות ונשארה למשך תקופות יותר ארוכות, דבר אשר פגע בסדר יומי התקין והוציא את חיי משווי משקל בכל פעם מחדש.

השתמשתי בכל פעם בטיפולים הקונבנציונאליים, אם זה משחות ואם זה נרות ואם זה כדורים דרך הפה. בשנה האחרונה הייתי צריכה להשתמש לעיתים בסדרה של טיפולים כמה פעמים עד שהפטרייה נרגעה, אולם היא תמיד נשארה ברקע. הבנתי שזאת לא דרך לחיות ושחייבת להיות תרופה.

ואכן חברה הפנתה אותי לאלואה של משק סלור. התחלתי לשתות את האלואה באופן סדיר ולאחר שבוע כבר הרגשתי שהפטרייה נעלמת. לאחר חודש הפסקתי לשתות את האלואה ובכל פעם שהרגשתי עקצוץ שתיתי מעט מהמיצוי וזה מנע את חזרת הפטרייה. אני לא יודעת מה עובד במיצוי הזה אבל זאת תרופת פלא שהדהימה אותי ועדיין מדהימה אותי.

אני ממליצה לכולם שיהיה להם בקבוק או שניים של המיצוי תמיד במקפיא. אתם אף פעם לא תדעו למה תצטרכו את זה.    

בחוברת שהוצאה בשנת 1986 לזכרה של לאה'קה תדיר מקיבוץ גל-און (28.12.1918 – 19.9.1986) נכתב: "אלו-ורה" צמח הרפוי עוזר.

מאי 1986

ימי ניסן (מאי) הם בדרך-כלל ימי אביב. ימים של תקווה ושמחות, אך לנו עצוב. מצבה של לאה'קה לא טוב במיוחד ואפילו מדאיג. היא לוקחת הרבה כדורים, כמעט לא מדברת, לא מקדישה תשומת לב למתרחש סביבה ולא צופה בשידורי הטלביזיה כבימים ימימה.
לביתנו באים מבקרים רבים, הן מהקבוץ והן מחוצה לו ואין באפשרותנו לתת להם את תשומת הלב הראויה. כולם גומרים את הביקור בחטף ויוצאים עם פנים מודאגים.
לפתע, באחת השבתות, נפתחת הדלת ונכנסת באורח מפתיע אחותה מגבעת-חיים, נאוה ממלוק. כמנהגה סוחבת נאוה קצת חבילות בידים וחיוך קל-קל על השפתיים. לאה'קה מרגישה בבואה ומתאוששת קמעה.
פתאום אומרת נאוה: "חנינא, יש לי דרישת-שלום חשובה למשפחת מוטי מוסמן. בוא תראה לי איפה הם גרים.
אני עומד במטבחון מדיח כלים וטרוד במחשבות אחרות.
אך נאוה לא מוותרת. "בוא, ומיד!" היא חוזרת שוב על דרישתה.
"זה דחוף?" אני שואל. "נלך אחרי שאגמור להדיח את הכלים", אני אומר.
"לא", היא כמעט מתרגזת, "בוא מיד, זה דחוף מאד!"
"מה כל כך דחוף?" אני שואל. "מה יקרה אם נלך בעוד עשרים דקות?"
היא מתעצבנת ואומרת "בוא ומיד!"
"אם כך", אני אומר "תלך אתך מאיה (נכדתנו הבכירה).
אבל נאוה לא מסכימה, "לא אלך עם איש זולתך", היא חוזרת על דרישתה, "בוא ומיד!!!"
התנהגותה לא מוצאת חן בעיני, גם אני קצת מתעצבן אבל בלית-ברירה מסיר את הסינור ושנינו יוצאים וכבר היא אומרת:
"מה אתה חושב שהשתגעתי לרוץ היום למסור דרישת שלום?! שמע! אצלנו בקבוץ קיים מקרה של מחלה דומה למחלתה של לאה'קה, מצבה היה חמור, והנה בסביבה שלכם מצוי אגרונום המגדל צמח פלא ששמו "אלוה ורה". בצמח זה הוא מרפא את חברתנו שהיא גם קרובת משפחה שלו.
"זה עזר לה?" אני שואל.
"כן, בהחלט", היא עונה. "בוא ניסע לאגרונום ונקנה את התרופה הזאת".
"מה זה אלוה ורה? מי זה אלוה ורה?" אני מקשה שוב.
"בוא מיד לאחות המרפאה", היא מושכת אותי כמעט בכוח.
"את לא מבינה", אני מסביר לה. אנחנו חברי קבוץ ואנו לא עושים דבר ולא נותנים תרופה כלשהי בלי הוראת הרופא ובלי הסכמת מרכזת ועדת הבריאות. השעה היא 11:30. אני נכנע והולך לאחות מתי. השעה מאד לא נוחה, היום יום שבת אולי האחות נחה? אולי הלכה לאכול בחדר-אוכל? אולי הלכה עם בתה לבית-הילדים? אולי ואולי… אנו מגיעים לבית-האחות ואני קורא לה החוצה. "מתי, השמעת פעם על תרופה ששמה 'אלוה ורה' ?"
"בטח, שמעתי", היא אומרת, "אולם קופת-חולים לא מכירה בתרופה זו והרופאים לא ממליצים להשתמש בה".
נאוה מוציאה מכיסה פתקים שונים ומנסה לשכנע אותה שצמח פלא זה עוזר, אבל האחות בשלה.
אני פונה שוב לאחות (למרות שאני מפקפק בתועלת) "אולי נשתמש בה באופן פרטי?"
"באופן פרטי כן!" היא אומרת.
אני: "ואיפה אקח כסף? רכב לנסוע לאגרונום, את תתני לי?
האחות: "אתן לך הכל, כמובן עם הסכמת מרכזת ועדת הבריאות, גם אם תרצה לנסוע להתפלל ליד הכותל-המערבי אתן לד כסף ורכב, אבל על אחריותכם ובלבד שלאה'קה תבריא".
כעבור שעתיים מפתחות הרכב היו בידי, דוד בני ואני היינו בבית האגרונום אפרים סלור שגר בסביבה הקרובה. האגרונום איש נחמד, גבוה, שקול בדבריו, מדגיש שאינו רופא ולא עוסק ברפוי ועושה זאת כמי שמגדל צמחים שונים כולל צמח זה.
ההתרשמות שלנו מאיש זה הייתה חיובית ביותר. חלוץ בשדה החקלאות, חבר קבוץ לשעבר שעשה דברים טובים בארץ הזאת ולאחרונה משתדל להציל נפשות ולהאריך חיי אדם שלא למטרות רווח ותועלת כספית. הוא בקיא מאד בגידול הצמח הזה, ויודע סוד המרת הצמח לחומר נוזלי והשימוש הכמותי בכל מקרה ומקרה.
מהרצאתו (אגב, בהסבר שנתן לנו הוא הדגיש שעבור ההסבר אינו לוקח כסף ואין זה מחייב אותנו לקנות אצלו את התרופה, שמחירה מאד נמוך) ומקריאה בספרים שהתענינו בהם בדיעבד הסתבר לנו ש צמח אלוה-ורה הוא צמח מדברי, גדל במקומות שונים בארץ ובעיקר בערבה – בעין יהב, ומסתפק במעט מים. הוא נמנה עם משפחת השושנים, בשרני, רב שנתי עם קוצים קשים. הפריחה היא באביב. הסוג ורה מתאים מאד לריפוי מחלות קשות כמו במקרה של לאה'קה וכבר בימי קדם ידעו בני אדם להשתמש בו ולהפיק תועלת לצורכי ריפוי.
כך למשל ייחסה קליאופטרה את יופייה לשימוש בצמח זה.
ביומן בספינת קולומבוס מוזכר השימוש ב"אלוה". בברית החדשה מציינים שנקדימוס בא בלילה והביא משחת מור ואלוה, בשביל לחנוט גופת ישו. ואריסטוטלס שכנע את אלכסנדר הגדול לכבוש את האי סורקוטרה כדי להשיג כמויות גדולות של האלוה שצמח שם. זה היה נחוץ לשימוש אמצעי ריפוי לפצעי החיילים. פרסומים וספרות רבה הופיעו בנדון ופרטים מעניינים במחקר, ניסיונות, כישלונות והצלחות פורסמו בספרים.
טעם הצמח הוא מריר וכדי לנטרל את המרירות נוהגים להוסיף לו חומר נוזלי אחר, כגון מיץ, בירה וכו'… אנו הוספנו בירה ובהוראות שנתנו לנו השתמשנו בשלוש מנות ביממה, כל מנה cc 5.

יולי 1986
מאז שלאה'קה מקבלת ריפוי ב"אלוה-ורה" חל שיפור משמעותי לטובה בבריאותה. אמנם כולם יודעים שלפי שעה אין אפשרות להבריא לגמרי מהמחלה, אבל אפשר בהחלט לבלום אותה, למתן כאביה ולהאריך חיי אדם. אנשים שראו את לאה'קה לפני השימוש ואחרי השימוש ב"אלוה-ורה" אמרו שלו ספרו להם, ללא מראה עיניים לא היו מאמינים. לאה'קה התחילה שוב לדבר בקול רם. קראה עיתונות, הסתכלה בטלביזיה, והכירה שוב כל קריין וכל שחקן בשמו. אפתה עוגיות למכביר, שלחה לחברים ולחולים בבית-החולים. הפשירה וניקתה את המקרר ולא הסכימה שמישהו אחר יעשה זאת ואפילו בשיתוף פעולה איתה.
פעם אמרה לחברות: "המקרר היה מלא לכלוך ואם הצלחתי להפשיר ולנקותו, סימן שאני בריאה!" מילים אלה הרגיזו במקצת, כי זה לא כבוד גדול לבית ולמשפחה כאשר המקרר לא נקי. אך במחשבה שניה הבנתי שהדגש אינו על מצב המקרר, אלא על המלים "אם הצלחתי אני בריאה!" כך או כך זו אחת הבעיות הפסיכולוגיות שהמטפל בחולה חייב לקחת בחשבון.
לאה'קה התעניינה שוב בכל דבר, קראה ספרים רבים ובקצב מזורז, בין היתר "אבי ביתו" ליעל דיין, "שביל השטן", למארי וויברלי, "אהובת המליונר" מאת אן וויל, "חינוך אירופי" מצרפתית אביטל ענבר ועוד.
ספרים אלה הביאה לביתנו שכנתנו הטובה, הספרנית בלהה גל. כך חלפו כשלושה חדשים ואחרי כן החל מהפך.
…שוחחנו עם האגרונום אפרים סלור. הוא הציע לא להפסיק עם האלוה-ורה אלא להחליף את הסוג ולשנות את סדרי המינון היומי: לקחת ארבע פעמים במקום שלוש, בלי להקטין את הכמות. הוא אף הזמין אותה לביתו לראות את ה"אלוה-ורה" בגן הפורח שלו. אימצנו לנו את המלצותיו וקיבלנו גם את ההזמנה.
כאשר מצבה השתפר, בקרנו בביתו במושב והתקבלנו יפה מאד. אשתו הגישה לנו את מיטב הכיבוד ותשומת הלב ולאה'קה כחקלאית שמחה מאד לראות את גן צמחי-הפלא הללו ואין אלא להודות רבות, למשפחה נחמדה זו שהגישו לנו עזרה כה חיונית בתקופה קשה מאד.
…שוב התאוששות, אבל בצעדי צב. לאה'קה נאחזת בציפורניים כדי לשרת את עצמה, להתקלח לבד, לחפוף את הראש לבד…
בכתבה שהתפרסמה בעיתון "לאישה" על גידול האלוורה (אחד ממיני האלואה) נכתב:

המדענית, ד"ר אנינה ירון, שחקרה את סגולות האלוורה, השתתפה גם בכנסים בינלאומיים שהוקדשו לצמה וחזרה מהם עם חוויות ירוקות: "בכנס שהתקיים לא מכבר בקוריאה, שמייבאת כמויות אדירות של אלוורה, סיפר בהתרגשות פרופ' קוריאני, מומחה בתחום ההנדסה, שהאלוורה הצילה אותו מסרטן העור. באותו כנס שמעתי עדויות על הצלחתה של האלוורה בריפוי סרטן של דרכי העיכול. יש לא מעט מחקרים מדעיים, המוכיחים מעל לכל ספק את ההשפעה החיובית של האלוורה בטיפול בכוויות, בזיהומים, במחלות חניכיים ובתופעות לוואי של קרינה. שמעתי על חולי סרטן ששתו מיץ אלוורה, במקביל לטיפולי ההקרנות ודיווחו על הקלה בכאבים ובתופעות הלוואי. יש רופאים שמאמינים כי לאלוורה גם השפעה טובה על דימומים במערכת העיכול ועל אולקוס".

ועוד נכתב שם:

בין חסידי האלוורה, גם מדענית ידועה (שמה שמור במערכת) שלקתה ב- 1980 בגידול ממאיר במעי הגס. "אחרי הניתוח, שבמהלכו הוסר חלק מהמעי שלי, הרופאים המליצו על כימותרפיה. אני ידעתי מה זה אומר. אימי הייתה חולת סרטן וראיתי אותה גוססת. זה היה נורא. לכן החלטתי שאינני רוצה בטיפולים האלה. הרופאים הודיעו לי שבלעדיהם לא אחיה יותר משנה. קיבלתי את הדין, ואת הטיפולים, והמשכתי לתפקד כרגיל. ואז, באחד הימים, פגשתי אחות בית אבות, שסיפרה לי על חולי סרטן קשישים המקפידים לשתות מידי יום מיץ אלוורה. החלטתי לנסות. דרך אותה חברה הגעתי למקור האלוורה בעין יהב ומאז ועד היום אני שותה מדי יום מיץ שאני סוחטת מעלי אלוורה ששולחת לי שולה שחם, ואני מרגישה מצוין. האמת היא, שאינני יודעת אם הסרטן נעלם. מי יודע, אולי אם אפסיק לשתות אלוורה המחלה תחזור, אבל ברור שלא אפסיק. אני מרוצה מהתוצאות, ולא איכפת לי לשתות יום יום אלוורה".
גם אליקים רוטנברג, תושב פתח תקווה, לקה בסרטן המעי הגס. לאחר ניתוח, בו הוסרו עשרה סנטימטרים מהמעי, החל לעבור כימותרפיה. "תופעות הלוואי לטיפוליים היו קשים. במשך שלושה חודשים היה עלי לקבל טיפולים כאלה, כשבין סדרת טיפולים אחת לשניה נתנו לי לנוח שבוע ימים. לפני סידרת הטיפולים האחרונה נשברתי והחלטתי להפסיק. באותה תקופה שמעתי את סיפורה של מדענית מסוימת על השפעת האלוורה, והחלטתי שאני מעדיף לשתות אלוורה על פני כימותרפיה. מאז אני שותה מדי יום אלוורה שאני מכין מעלים שמביא לי חתני מעין יהב, ומאלוורה מזן אחר, שאני מגדל בחצר ביתי".

צור קשר